כִּי תֵצֵא

פרשת "כִּי תֵצֵא", דברים כ"א 10 – כ"ה,  י"ד באלול תשפ"ב, 09.09.2022

הפרשה כוללת 4 חלקים: 1. מדרש מאיר פנים ; 2.הפסוקים מהמקרא ; 3.מדרשי חז"ל ; 4.מדרש ויצירה בת זמננו.

התכנים שכאן משמשים מזה 14שנים את קהילת קיבוץ רמת יוחנן בקבלת השבת השבועית שלה

להדפסת המדרש על עמוד אחד: WORD       ;     PDF

מאיר יפה – "המאיר פנים"

"פרשת "כִּי תֵצֵא". הפרשה השישית של ספר דברים.

פרשת "כי תצא" היא השיאנית במניין המצוות לפרשה אחת. מתוך 613, תרי"ג המצוות שבתורה כולה, 74 מצוות (12%)  נמצאות בפרשה שלנו. קשה לבחור מתוך השפע.

שנת הלימודים התחילה השנה מוקדם לפני כשבוע כצפוי משנה מעוברת. לפני ילדינו, הוריהם וצוותי החינוך, אתגר המעבר מימי החופש למסגרת הלימודים המחייבת משמעת וריסון.

הפרשה שלנו מזמנת עיסוק בסוגיה החינוכית הנצחית של הילד שפורק עול משמעת ומציב אתגר גדול להורים ולעולם המבוגרים. מצבים המחייבים לעתים גם ענישה ותגובה חינוכית הולמת. לכן, נמקד הפעם את עיסוקנו במצוות  "בן סורר ומורה" בפרשה.

מצוות בן סורר ומורה היא מצווה תמוהה שמושכת תהיות, לימוד ודיון בלתי פוסקים לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל. הטקסט המקראי מדבר בשפה בהירה שמותירה מרווח זעום לפרשנות: בן שהוא סורר ומורה ולא מציית להוריו, אחת דינו, מובל אל כיכר העיר, ובחסות זקני העיר, שהם הרשות השופטת, יוציאוהו להורג בסקילה.

לפנינו מצווה מן התורה, שניתנה למשה בסיני מה', ומי שנמנה על מאמיניו, מחויב בחזקת "נעשה ונשמע" לבצעה.

בשני הקטעים שהבאנו בדף, חז"ל ושאר חכמי הדורות עד ישעיהו ליבוביץ', מדגימים לנו כיצד כשרוצים, וזה נכון ומוסרי, ומתבקש מנסיבות הזמן והתפתחות התרבות האנושית, יודעים פוסקי ההלכה להעביר מצווה מן התורה ממצב של "עשה" למצב של "לא תעשה". חז"ל במשנה ובגמרא חובטים ודורשים פסוקים אלה, ומוכיחים שהסיטואציה המתוארת בתורה, מעולם לא תוכל להתרחש,  לא בעבר  ולא בעתיד לבוא.

אך מעבר לסיטואציה המתוארת בתורה של יחסי בן והוריו המצומצמת לסביאה וזלילה, נרמזת כאן סוגיה אנושית עמוקה, נצחית וראויה. כוונתי היא למתח בין "הבן", או "דור הבנים" להוריו. מתח שיש לו ביטוי ומקום מכונן בכל דור ודור.  במקרים הקיצוניים הנתק בין בן או בת מורדים,  מביא לנתק, חרמות וישיבת שבעה של הורים על ילדיהם בעודם בחיים.

שירו של דוד שמעוני הציוני, איש העלייה השנייה, הוא דוגמא לביטוי של דור החלוצים שמרדו בהוריהם והקימו גם את הקיבוץ שלנו, ובכוח מרידתם הניעו את המפעל הציוני להישגיו. אנכי, כותב שורות אלה, עוד חלק מדור בו לימדו אותי ואת חברי מורינו המבוגרים את מילות השיר "מרד הבן" בעל פה כטקסט מכונן.  אך מי מאתנו, בני המורדים המייסדים שבבחרותו, מצא עצמו פועל ברוח מילות השיר,  העז ומרד במוסכמות ובדרך המייסדים, כמעט וניסקל בכיכר הכפר (הקיבוץ) כמצוות בן סורר ומורה.

• שבת שלום

============

פסוקים נבחרים מהפרשה שמשוחחים עם המדרש –  לטקסט המלא של הפרשה

פרשת "כִּי תֵצֵא" – דברים  פרק כ"א

 (יח) כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם: (יט) וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ:

(כ) וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא: (כא) וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ::

=========================

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עא עמוד א

רבי יהודה אומר:

אם לא הייתה אמו שווה לאביו בקול, ובמראה, ובקומה, אינו נעשה בן סורר ומורה.

ולכן שנו רבותינו:

בן סורר  ומורה   לא   היה  ולא עתיד להיות!!!

 ==============================================

..."בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות" – כלומר, לא זו בלבד שמיקרה כזה לא קרה, אלא מלכתחילה, חוק זה לא נועד כלל לבטא דבר מה שיוגשם בזמן מן הזמנים, ולא הייתה כלל כוונה שיהיה לו קשר כלשהו למציאות…

פרופ' ישעיהו לייבוביץ' בספרו: "שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע", פרשת כי תצא, עמ' 860

======================================

שְׁמַע   בְּנִי   מוּסַר   אָבִיךָ  וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ:       משלי פרק א

מרד הבן – מילים: דוד שמעוני  – (מומלץ מאוד להקליק ולשמוע הביצוע החדשני לשיר המכונן הזה)

אַל תִּשְׁמַע בְּנִי אֶל מוּסָר אָב

וְאֶל תּוֹרַת אֵם אַל אֹזֶן תַּט

כִּי מוּסָר אָב הוּא "קַו לַקַּו…"

וְתוֹרַת אֵם "לְאַט לְאַט…"

וְסוּפַת אָבִיב דֻּבְּרָה כֵּן:

"הָקְשִׁיבָה, אִישׁ, לְשִׁיר הַבֵּן!

לְשִׁיר הַבֵּן וּלְשִׁיר הַנִּין,

הַבָּא מִבַּעַד עֲרָפֶל עָב…

וְדְרוּס לְךָ שְׁבִיל

וְסוּרָה מִן הַדֶּרֶךְ

הָלַךְ בָּהּ הָאָב

כִּי לָמָּה תֶּחֱטָא אֶת הָדוּר,

דּוֹר עָתִיד רָחוֹק מוּצָף אוֹר?"

בְּלַיְלָה קַר בְּלִיל אֲדָר

בִּיְשׁוֹן הַאֶם, בִּיְשׁוֹן הָאָב

הֲתִשְׁמַע אֵיךְ הָרוּחַ שָׁר

אֵת שִׁיר הַבֵּן, שִׁיר גִּיל וּקְרַב?

בְּלַיְלָה קַר בְּלֵיל אֲדָר

הָקְשִׁיבָה, אֵיךְ הָאָבִיב שָׁר…

==================================

ולחוויית המורדים – עוזבי הקיבוץ, בני הדור השני של המייסדים, היה השיר שכאן ביטוי עז….

שיר שהפך להיט ענק בסוף שנות השישים של המאה הקודמת.

בלדה לעוזב קיבוץ
מילים: יענקל'ה רוטבליט, לחן: שמוליק קראוס

לפני חמש שנים עזב את הקיבוץ
עם מזוודה אחת ובלוריתו המתנפנפת
אמרו עליו: "נראה איך יסתדר בחוץ,
תראו שעוד יחזור על ארבע אל הרפת".
עבד בסטקייה אחת נידחת
גר אצל הדודה וחי בהקפה
במשק אירגנו משלחת
לא יכלו לשאת את החרפה.

פעם ביובל הגיע לביקור

היה חומק בשביל, ועם הוריו יושב בחדר
מסמיק מעט נבוך ולא מרבה דיבור
"כן" ו"לא", "אל תדאגו, אצלי הכל בסדר"
אומר שלא צריך, אבל לוקח
קילו אלכסנדר וכמה יונתן
וממלמל: "תודה, אתה יודע,
רק בשביל הדרך, כמובן".

הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב
זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב
הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב
זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב
הוא, הוא עוד ישוב

איך השנים חולפות, קשה להאמין
הוא ללא בלורית, מפה לשם מעט מקריח
אומרים חושב בשמאל, וחי לו בימין
בוילה שבנה, אי שם בהרצליה
שפעם ביובל הוא לביקור מגיע
על זרועו אישתו השחקנית
יושבים עם ההורים על אבטיח
הקיבוץ מביט במכונית.

איזה בן קיבוץ בא לבקר בעיר
נבוך עם התרמיל ובלוריתו המתנפנפת
הוא ויסקי טוב מוזג, תשתה בחור צעיר
ומחייך: "ספר, אז מה נשמע ברפת"
אוהב לשקוע בכורסא בנחת
להזכיר כל פעם גם אם לא נחוץ
בשיחה שמסביב קולחת
"כשאני הייתי בקיבוץ".

הוא לא ישוב, הוא לא ישוב
ולמה לא ולמה לה ולא חשוב
הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב
ולמה לא ולמה לה ולא חשוב
הוא, הוא לא ישוב.

======================================

שבת שלום ומנוחה

 

 אודות המודעות האלה

Occasionally, some of your visitors may see an advertisement here.

ספר לי עוד | להסתיר הודעה זו

מתויג: הפרשה, מאיר יפה, מאיר פנים, מדרש מאיר פנים, ספר דברים, פרשות השבוע, פרשת, פרשת כי תצא

Posted in: ספר דברים, פרשות שבוע, פרשת כי תצא