וַיִּגַּשׁ

פרשת "וַיִּגַּשׁ",  בראשית מ"ד 18 – מ"ז 27, ז' בטבת תשפ"ג, 30.12.2022

הפרשה כוללת 4 חלקים: 1. מדרש מאיר פנים ; 2.הפסוקים מהמקרא ; 3.מדרשי חז"ל ; 4.מדרש ויצירה בת זמננו.

התכנים שכאן משמשים מזה 14שנים את קהילת קיבוץ רמת יוחנן בקבלת השבת השבועית שלה

להדפסת המדרש על עמוד אחד: WORD       ;     PDF

מאיר יפה – "המאיר פנים"

"פרשת "וַיִּגַּשׁ" – הפרשה הלפני אחרונה בספר בראשית, והשלישית לסדרת הפרשות בהן מככב יוסף בדרמה אנושית מרגשת  עד דמעות.

תחילתה של הדרמה בתרגיל העוקץ הנבזי שיוסף עושה לאחיו. כשיהודה ממרר בתחינותיו להצלת בנימין שבכליו נמצאה כוס הכסף המושתלת, יוסף נשבר בוכה, ומתמסר לאחיו ההמומים.

 וההמשך, בארץ כנען. החדשות שמביאים האחים לאביהם יעקב על חזרתו של יוסף בנו האהוב לחיי המשפחה, שבתודעתו היה כבר במחוזות המוות, מכים ביעקב עד אובדן ההכרה.  "…ויפוג ליבו כי לא האמין להם…".

יעקב לכשהתאושש, משתכנע לשרך רגליו למצרים אל בנו, וגם לצאת מהווית הבצורת והרעב שבכנען אל השפע והביטחון הכלכלי. מסע שהחזרה ממנו אל הארץ המובטחת תתרחש רק כעבור יותר מ 200 שנה של חיים ועבדות במצרים.

בחלק האחרון של הפרשה, שבו מתמקדים גם פסוקינו, מתוארת הרפורמה הכלכלית והפוליטית הגלובלית שמוביל יוסף, המחסלת כל מוקד כוח כלכלי אחר ע"י השתלטות על הקניין והחירות של כל האנשים הפרטיים והעמים במרחב.

מעבר לסאגה המשפחתית, מזמן לנו הסיפור בפרשה התנגשות בין שתי תרבויות מנוגדות. תרבות הנהר המצרית, מול תרבות המדבר הישראלית, או בניסוח אחר, בין תרבות השלחין המתבססת על חקלאות בהשקיית הנהר הנמצא על פני האדמה, מול תרבות הבעל שהמים באים לה מהגשם בשמים, ומתבססת על רעיית המקנה.

תרבות הנהר מחייבת היררכיה ושלטון מרכזי חזק. אחזקת מערך התעלות והסכרים לחלוקת המים יוצרת מערכת מורכבת שפועלת בצורה ליניארית. תקלה באחד ממרכיביה יכולה להביא לקריסת המערכת כולה.  השליט חייב להפעיל מערכת בירוקרטית ענפה, יעילה, סמכותית וכוחנית, הפועלת מכוח הסמכות והעוצמה של השלטון והשליט, מגובים באמצעי אכיפה אלימים.

לעומת זאת, תרבות הבעל והמדבר המבוססת על רעיית מקנה וחקלאות בעל, אינה תלויה לכלכלתה בשלטון אנושי מרכזי מורכב, ויש בה מרכיב מרכזי של ניידות חוצת גבולות טריטוריאליים. היא מקבלת את המים, המשאב החיוני לחיים, היישר מן השמים, ללא כל צורך במנגנון שלטוני מתווך, תרבות שמעצם מהותה נוטה להתמרד כנגד שלטון אנושי מדיני מרכזי חזק והירארכי שמגביל אותה.

משה רבנו, מכונן העם והדת היהודית הוא תוצר מובהק של המפגש הטעון בין שתי תרבויות אלה, וההכרח והקושי לשילוב ביניהן. המתח הזה בין התרבויות מהדהד ובועט בנו עד היום הזה.

הייתי מציע לבחון את משבר האלימות והפשע בחברה הערבית כיום בישראל גם, ואולי בעיקר, באותו המתח בין המסורת והמורשת להפעיל כוח ואלימות להסדרת קונפליקטים בתוך מסגרת המשפחה והקהילה, לבין ההכרח במציאות המדינתית של תקופתנו, להותיר אותו בידי השלטון המדינתי המרכזי.

אבות האומה היהודית-ישראלית לדורותיהם מותגו כרועי צאן: החל משלושת האבות, המשך במשה, דוד המלך ודוד בן גוריון רועה הצאן משדה בוקר. הזדמנות ראויה גם לתהות, האם חיסול ענף הצאן למרעה ברמת יוחנן לפני כ- 45 שנה, שהיה ענף מכונן כלכלית ורוחנית ברמת יוחנן מראשית היווסדה. האם נבע משיקולים כלכליים בלבד או שמא אולי גם מרובד עמוק יותר ובלתי מודע  של הכרה, שחצינו את הקו למערכת חיים תרבותית -חברתית ש"הנהר" הממוסד שולט בה ו"רועה הצאן" עם נפשו החופשית שאינה מכירה בגבולות הולך ונעלם.

1. שבת שלום.  מדרש "מאיר פנים"

=====================

פסוקים נבחרים מהפרשה שמשוחחים עם המדרש –  לטקסט המלא של הפרשה

מתוך פרשת "וַיִּגַּשׁ"

 בראשית פרק מ"ו

 (לג) וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה מַּעֲשֵׂיכֶם?: (לד) וַאֲמַרְתֶּם: אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינו,ּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה  צֹאן:

בראשית פרק מז

(כ) וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה: (כא) וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ: (כב) רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם: (כג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה: (כד) וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם: (כה) וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה: (כו) וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה: (כז) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד:

===================================

יוסף כמנהיג –  משעבד אך שונא את העבדות

יוסף שנא מאד את העבדות, להיות שליט אדם באדם.

לכן אמר: "ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה",  אבל לא אמר: "אותם לעבדים".

רק הארץ תהא קנויה לפרעה, והם יהיו קנויים לשעה (באופן זמני) . להיות עובדים עבור לחמם, ולהיות שכירי ימים לעבודת שדה, ולכן אמר יוסף:

הן קניתי אתכם היום. פירוש לזמן מוגבל.

ואת אדמתכם, לעולם לפרעה.

לכן העביר אותם לערים, שבל יהיו כמחזיקים באדמתם.

ובמה יוכר שקנה את אדמתם, אם הם לא נמכרו ויושבים על נחלתם?..

"משך החוכמה" (רבי מאיר שמחה הכהן) על בראשית מ"ז, 19 

==========================================

הפרשה והמדרש בה, לקחו אותנו הפעם לתהות על המתח בין תרבות המדבר, לתרבות הנהר. הכמיהה שלנו אל "הנהר" והשפע והעושר שלכאורה הוא מכיל, מלווה אותנו לאורך כל הדורת בין אם המדובר ביאור, בפרת והחידקל או ב"נהרות" אמריקה שמעבר לאוקיאנוס הגדול. מפליא לתאר את הערגה הזאת ביאליק, משוררנו הלאומי, הן בהקשר האישי שבכמיהת העלמה לעלם חלומותיה, והן במישור הלאומי-גיאוגרפי בהקשר נטיית הנפש לערוג אל השפע וההבטחה שמעבר לאופק, או לאוקיינוס.   מ.פ.

מ.

בֵּין נְהַר פְּרָת וּנְהַר חִדֶּקֶל – חיים נחמן ביאליק

 בֵּין נְהַר פְּרָת וּנְהַר חִדֶּקֶל

עַל-הָהָר מִתַּמֵּר דֶּקֶל.

וּבַדֶּקֶל, בֵּין עֳפָאָיו,

תִּשְׁכָּן-לָהּ דּוּכִיפַת זָהָב.

צִפּוֹר זָהָב!  עוּפִי, חוּגִי,

צְאִי וּבַקְּשִׁי לִי בֶּן-זוּגִי,

וּבַאֲשֶׁר תִּמְצָאִיהוּ –

כִּפְתִי אוֹתוֹ וַהֲבִיאִיהוּ.

אַךְ אִם-אֵין לָךְ חוּט הַשָּׁנִי

דַּבְּרִי שָׁלוֹם אֶל חֲתָנִי;

מַה-תַּגִּידִי לוֹ?  הַגִּידִי:

נַפְשִׁי יוֹצֵאת אֶל יְדִידִי.

 אִמְרִי לוֹ:  הַגָּן פּוֹרֵחַ,

נָעוּל הוּא וְאֵין פּוֹתֵחַ;

רִמּוֹן פָּז שָׁם יֵשׁ בֵּין עָלָיו –

אַךְ אֵין מִי שֶׁיְּבָרֵךְ עָלָיו.

מוסיף אני כאן את הלחן והביצוע המופלאים של איה כורם של השיר הזה – פרשנות שממקדת את המילים והלחן באהבה הקודחת ובתשוקה של העלמה הנאהבת והנעזבת על ידי אהובה שבמרחקים   

ציפור זהב

מילים: חיים נחמן ביאליק ; לחן: איה כורם

……..   המשך המילים של השיר בביצוע איה כורם

ועוד תגידי לו – מיטתי, אשחה לילה בדמעתי
ומתחת לבנת בשרי נשרף מדי לילה כרי

ואם ימאן, שמעי רזי, הכל מוכן בארגזי
שש ומשי ובמלתחתי עשרים כותונת רקמת מחטי

ובמחבואה, זהב רקומה, כבר מחכה ההינומה
נדני משולש, נכונה אני ולמה אחרו פעמי חתני

ועוד תגידי לו – מיטתי, אשחה לילה בדמעתי
ומתחת לבנת בשרי נשרף מדי לילה כרי

 ======================================

 אודות המודעות האלה

Occasionally, some of your visitors may see an advertisement here.

ספר לי עוד | להסתיר הודעה זו

מתויג: 2023, הפרשה, מאיר יפה, מאיר פנים, מדרש מאיר פנים, פרשות השבוע, פרשת, פרשת ויגש, תשפ"ג

Posted in: ספר בראשית, פרשות שבוע, פרשת ויגש